החלטה בתיק בר"ע 775/05

1.         המבקשת נפגעה בתאונת דרכים ומכאן התביעה שהגישה כנגד המשיבה לבית משפט השלום בירושלים, תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה זו.

באי כוח הצדדים הגיעו להסכמה על מינוי מומחה בתחום האורטופדי ובמסגרתה  מונה ד"ר פרנקל כמומחה מטעם בית המשפט. ההסכמה על מינוי המומחה גובשה בהסכם בכתב שנערך על ידי המשיבה. מטעם המבקשת חתום על ההסכם בא כוחה.

לאחר שניתנה חוות דעתו של ד"ר פרנקל, פנתה המבקשת בבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הכירורגיה הפלסטית לבדיקת הצלקות שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. המשיבה התנגדה לבקשה זו בין היתר מהטעם, שבסעיף 1 להסכם בדבר מינויו של המומחה הרפואי נאמר כי: "הצדדים מסכימים על מינוי המומחה/ים הבא/ים בלבד: בתחום האורטופדי: ד"ר פרנקל" (ההדגשה אינה במקור).

2.         בית משפט השלום (כב' השופטת אתי באום-ניקוטרה) החליט שלא למנות מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית ואולם הגיע למסקנה כי יש מקום לבקש מהמומחה בתחום האורטופדי להשלים את חוות דעתו באופן שיקבע "ככל שיכול הוא לעשות כן" את נכותה של המבקשת בגין הצלקות שנותרו על גופה בגין התאונה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

3.         המשיבה הגיבה בכתב לבקשה ושני הצדדים הסכימו כי בית המשפט ידון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום ליתן למבקשת רשות ערעור.

4.         נקודת המוצא של בית משפט השלום היתה כי ההסכם שבין הצדדים לפיו ימונה אך ורק מומחה בתחום האורטופדי הוא הסכם מחייב והצדדים כבולים למוסכם בו. יחד עם זאת, בית המשפט לא ראה לנכון להתעלם מדבר קיומן של הצלקות על פניה ועל רגליה  של המבקשת והפתרון שנמצא על ידו היה הפניית הענין לחוות דעתו של האורטופד.

המבקשת תוקפת בבקשתה את המסקנה לפיה ההסכם שבין הצדדים צריך להתפרש באופן בו הוא פורש על ידי בית משפט קמא וטוענת כי ניתן לפרשו בדרך אחרת, שעל פיה לא נשללה זכות המבקשת לפנות בעתירה למינוי מומחה נוסף.

המבקשת מוסיפה ומפרטת מהלכים שונים שהתקיימו בין הצדדים ושעל יסודם היא טוענת שלא נחסמה דרכה לבקש מינוי מומחים נוספים.

המשיבה מסתמכת בעיקרו של דבר על ההסכם שבין הצדדים, הסכם שנערך בגדר הוראת תקנה 4 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז-1986, שעל פיה רשאים הצדדים להגיע להסכם בעניין הבקשה למינוי מומחים.

5.         אינני בטוח שיש מקום לקביעה נחרצת לפיה במקום בו מגיעים בעלי הדין להסכם המגביל לכאורה את זכות הנפגע לעתור למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בגדר תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בית משפט לא ימנה בשום מקרה מומחה נוסף. לדוגמה, אינני בטוח שקיומו של הסכם שעל פיו ימונה אורטופד בלבד שולל מניה וביה את האפשרות שבית המשפט ימנה מומחה בתחום אחר, אם, למשל, במהלך הבדיקה האורטופדית התעוררו אצל המומחה חששות לפיהן לניזוק פגיעות ממשיות בתחומים אחרים כתוצאה מהתאונה ומן הראוי לבחון האם נגרמה לו נכות נוספת. בסופו של דבר, מדובר במומחה מטעם בית המשפט ולא בראיה שהגשתה נשלטת במלואה על-ידי בעל דין, והסכם דיוני בין בעלי הדין בנושא הנדון כאן, שלא קיבל את אישורו של בית המשפט, מבלי להמעיט מתוקפו, אינו יכול להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט ולהביא לתוצאה היכולה לגרום לעיוות דין. במקרים מתאימים, בית המשפט רשאי לסטות מהסדר דיוני אף ביוזמתו-שלו ובוודאי שאין הוא כבול לאמור בו (רע"א 6092/04 י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח', דינים-עליון, כרך סט, 378, בסימן 12 לפסק הדין).

עובדה היא, שבמקרה דנן בפועל לא ראה בית המשפט להתעלם מהצלקות רק מכיוון שהוסכם בין הצדדים כי המומחה שימונה יהיה אורטופד בלבד. במקרה הנדון, בהתחשב בסוג הפגימה ובמומחיותו של ד"ר פרנקל, נמצא פתרון מעשי שכביכול אינו פורץ את גדר ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, אך פתרון כזה אינו אפשרי בכל סוגי במקרים בהם עשויה להתעורר שאלה דומה.

במקרה דנן אכן הגיע בית המשפט קמא לאיזון ראוי, כאשר הפנה את השאלה בדבר המשמעות הרפואית של הצלקות לבחינתו של ד"ר פרנקל. אין זה נדיר שמומחים בתחום האורתופדיה מחווים דעתם גם בנושא צלקות, ככל שהם רואים עצמם מוכשרים לעשות כן (ראו, לדוגמה, מקרים בהם כך נעשה: ע"א 501/84 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מירון פ"ד מב(3) 89, בעמ' 103; ת"א (חי') 241/00 אבו הדיר נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, דינים-מחוזי, כרך לד(3), 125; ת"א (י-ם) 2147/00 אבל נ' לוי ואח', דינים-מחוזי, כרך לד(3), 404; ת"א (י-ם) 1533/98 טורמאן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב, דינים-מחוזי, כרך לג(8), 491).

היה וד"ר פרנקל יגיע לכלל מסקנה, לפיה אין באפשרותו ליתן תשובות מלאות בנושא צלקותיה של המבקשת, כי אז יצטרך בית המשפט לשוב ולתת דעתו לשאלה, האם יש מקום למנות מומחה בכירורגיה פלסטית. הוא יעשה זאת בהתחשב בהסכם אליו הגיעו הצדדים, מצד אחד, ובעובדה (שבית המשפט, בצדק, לא ראה עצמו מחויב להתעלם ממנה), כי למבקשת אכן נגרמו צלקות כתוצאה מהתאונה, מצד שני.

יודגש, כי אין בהחלטה דנן כדי לכבול את שיקול דעת בית המשפט למקרה שהסוגיה תשוב ותונח על שולחנו, אם יסתבר שד"ר פרנקל אינו יכול למסור חוות דעת מלאה בעניין הצלקות, אלא אך להצביע על כך שדבר קיומו של ההסכם הדיוני אינו בהכרח בגדר סוף פסוק.

בשלב זה, כאשר יש אפשרות שד"ר פרנקל ימציא לבית המשפט תשובות מלאות בסוגיה הנדונה, אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום, ולפיכך, לא ראיתי לנכון ליתן למבקשת רשות ערעור.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה בסך 1,000 ש"ח ובתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים .

ניתנה היום, כ"ח בסיון תשס"ה (5 ביולי 2005), בהעדר הצדדים.